אחים שכולים - "אבלים שקטים"
העיסוק ביחסי אחים והמודל שפיתחתי ופורסם מרתק אותי ואני מוצאת אותו רלוונטי במגוון שעות בקליניקה. בתפיסתי, עיבוד בטיפול של שכול אחאי, אובדן אח/ אחות / אחים הוא נושא חשוב, בעל משמעות לכלל תהליכי החיים. השיחות עם אחים שכולים, ממחלות, התאבדות, תאונות, לחימה, טרור ובכלל מגלגול החיים משמעותיות והן אחד הדברים הקשים אך המתגמלים שאני מוצאת עבור המטופלים ומשפחותיהם ועבורי.
בכתבה זו אתייחס בנקודות ל"שכול אחאי", על גורמיו הרבים. בחרתי לתת לכך קול ובמה דרך יצירות בתרבות הישראלית ואתייחס כאן למספר יצירות בנושא.
השימוש בתרבות בכלל, מסייע מאוד לתהליכי טיפול, כבר כעת, עם קריאת חלק זה כדאי להיות ערים לתחושות שמתעוררות בך.
אפשר גם לחשוב על סצינה מסויימת, לקרא שוב קטע מסוים, לחפש את הספר ולקרא שוב את מאמר זה, לחשוב על שיחה ושאלות שהיינו שואלים דמות מסוימת, להרהר על הרקע שלה, אולי לחבר סצינה נוספת או לדגיש קטע מסויים. כך או כך - אציע לך לשים לב לתחושותיך בקריא וכמובן גם לדימויים שעולים בך, בפרשנות.
קטע ראשון:
שאנן סטריט המוכשר מלהקת 'הדג נחש' שכל את אחותו הקטנה טובה יעל סטריט בשנת 2005.
בשנת האבל שחלפה מאז מותה הוא החל לכתוב את פרוייקט "הכל לטובה" שבו הוא רשם מידי חודש שיר . כל שיר קיבל את שם החודש שבו נכתב (אוגוסט עד יולי) מתאר את תהליך ההתמודדות שלו עם האובדן במהלך שנת האבל. השירים הולחנו על ידי טובי המוזיקאים בארץ- חוה אלברשיין, ברי סחרוף ושלומי שבן והאלבום וחלפו שמונה שנים נוספות עד שהאלבום הוקלט ויצא לאור. בהקדמה לאלבום שאנן כתב: "אני מאמין שהתוצאה הסופית, אף כי היא עדותי הפרטית באשר לטרגדיה שעברה עלי, עשויה להועיל לרבים אחרים שאיבדו אדם אהוב"
הטקסטים נכתבו באנגלית, שפת האם של שאנן, והם משקפים חוויות שונות של התמודדות עם האובדן- חסר, געגוע, קושי להמשיך, אובדן של תחושת שמחה ואושר, לעיתים קושי להחזיק בתחושות של אופטימיות ותקווה. הוא כותב על המוות שמלווה כל רגע בחייו, תחושות של ריקנות "חור" וחסר.
עם זאת בשיר הסיום של האלבום הוא מתאר מגמה של התחזקות פנימית ותחושת מסוגלות להתמודד עם המצב.
נסו להקשיב לאלבום, שונה מהדג נחש, נכון ? נסו לקרוא את הטקסטים ולמצוא את החיבורים האישיים – למילים וללחנים.
חלק 2
הספר "ארבעה בתים וגעגוע"[1] של הסופר אשכול נבו. כאן אנו מתייחסים לתהליך אבל של גיבור ספרותי ולא של אדם ממשי. למרות זאת כפי שכולנו יודעים, החוויות המתוארות בספרות וההתמודדות של הגיבורים הספרותיים שאנו מזדהים איתם אינן בדיוניות כלל וכלל. הרומן מאפשר לנו להבין לעומק את חוויות האבל של יותם, נער מתבגר, ששכל את אחיו הבכור והיחיד – גידי, בפעילות מבצעית בלבנון, ונותר בן יחיד לזוג הורים אבלים.
אדגיש מספר מצומצם של נקודות בכדי לתאר את החיבור שאני עושה בין הספרות לטיפול:
א. אובדן כפול: השפעות האבל של ההורים על האח השכול
אחד השינויים הבולטים שחל במשפחה ושמפריע ליותם הוא האבל של ההורים והתחושות שהוא נזנח על ידם. המשפחה עברה שינוי מטלטל ובלתי הפיך, התקשורת בין בני המשפחה נפגעה, נוצרה שתיקה מעיקה, ההורים נעשו מרוכזים באבלם הפרטי ולא הצליחו להיות אמפטיים ולהתייחס ליותם. הוא הרגיש מוזנח בשל כך וחש שמתעלמים מקשייו. האם שקעה באבל, רמת התפקוד שלה הייתה נמוכה והיא לא הייתה פנויה אליו רגשית. היא מילאה את הבית בתמונות של גידי ובנרות זיכרון ואת זמנה העבירה בבכי במיטתה ובהתבוננות באלבומי תמונות (שם, 211-212) אביו של יותם התקשה לתפקד, העסק שלו התפרק, והוא הרגיש כמו 'חי-מת' (עמ' 294-295) ההורים כזוג כבר לא הסתדרו ביניהם, הם רבו הרבה והיו ביניהם חילוקי דעות רבים. המשפחה עברה שינוי קיצוני מאורח החיים הקודם. לפני האובדן הם נהגו לטייל ולהיפגש עם חברים, המשפחה הייתה חיונית ושמחה והיה הרבה חום וקרבה בין ההורים, ולאחריו הכול התפרק. כל אחד התמודד עם האובדן לבדו, בלי יכולת לחלוק את האבל ולחבור לכאב של זולתם מזווית מבטו. התקשורת בין בני המשפחה השתנתה, השתררו הרבה שתיקות והדיבור נעשה טכני. יותם חש נטוש ומוזנח רגשית על ידי הוריו שלא הצטרפו אליו לארוחות ולא שמרו את המנהגים הקודמים אליהם הורגל. ההורים שכחו לחגוג לו את יום ההולדת כי בדיוק באותו יום הגיעו לביקור חברים מהמחלקה של גידי. יותם לא ביטא בצורה ישירה קנאה בגידי המת, אך ניכר שבתחרות הסמויה ביניהם גידי ניצח. הוא זכה בכל תשומת הלב של ההורים, ואותו זנחו לטובת הזיכרונות והחברים של גידי.
יותם הרגיש 'שקוף', רואה ואינו נראה, כמו 'דנידין' מהסיפורים שגידי היה מספר לו כשהיה קטן. בנוסף לאובדן של גידי האדם, הוא איבד שותף אופקי, שאיזן את יחסי הכוחות במשפחה ושאפשר היה לחלוק אתו דאגות שקשורות להורים המשותפים. הוא איבד את האדם שעמו חלק בדיוק את אותה הזיקה המשפחתית ולכן יכול היה להבין אותו בצורה הטובה ביותר.
כיצד "רואים" אנו אחד את השני/ה, כיצד נרצה שיראו אותנו, מה קרה לנו כשהפכנו לשקופים, שחשנו תחושות אלו? לעתים קרובות, אלו התכנים שהטיפול עוסק בהם. עם דיבור שאינו טכני אלא עמוק, עם רגשות שלא באו לידי ביטוי, כולל תחושות של קנאה, תחרות, ריקנות. אנו סוקרים חלקים כואבים אלו, מתבוננים בהם, ללא שיפוטיות, עושים עוד צעד בתהליך האבל.
סיכום:
הבאתי מספר קטן של דוגמאות, של אובדן בן משפחה מהזווית של האח ובמשקפיים של התרבות. תחושות האובדן בעוצמתן הרבה חיות בתוכנו לאורך זמן, לעתים יום-יום והן משפיעות עלינו בהיבטים רבים. נוכל לסייע בעיבודן.
אובדן בן משפחה, אח, משפיע כמובן על הציר האנכי של הורים - ילדים.
לעתים, ציר זה קורס ונדרשת התאמות רבות ומורכבות שצורכות משאבים רגשיים שאינם תמיד בנמצא. נפתחים פערים חברתיים, תהליכים של התפתחות נפשית וגיבוש זהות עוברות טלטלה. משימות שונות בהתפתחות האישית מתבטאות בדרכים שונות. כך ,למשל, בספר, האח מתמודד עם משימות תואמות גיל של גיבוש ועיצוב זהותו שהושפע מאוד מהאובדן. נפער פער בינו לבין בני גילו, שלרוב הם דמויות ההשתייכות המשמעותיות בגיל זה, והוא נותר יתום ובודד גם מהוריו וגם מאחיו. מהיותו צעיר הוא המשיך לחיות בבית ולא נותרה לו אפשרות להתרחק מהשכול בתוך הבית וגם לא לפרוץ את הציפיות החברתיות הכובלות מחוץ לבית.
השימוש בתרבות בכלל מסייע לתהליכי טיפול, לעתים הוא מאפשר עבודה עצמאית ממש, עם מעט תיווך טיפולי ולעתים הוא מהווה כר לשיח, השלמה.
קריאת ספר, צפייה בסרט, למשל, אפילו אחד עם דמויות ספרותיות, דמויות שאינן אמיתיות, מרוחקות מהאמת, יכולות לסייע משמעותית בתהליכים, בליווי מקצועי שמאפשר לעבור עוד דרך,
ביחד.
ד"ר ריבה אלטמן
[1] אשכול נבו, ארבעה בתים וגעגוע, אור יהודה: זמורה ביתן, 2004.