כיצד משמרים את חווית האתגר ?
למשל אחרי מסע ואפילו אחרי פעילות חד פעמית ?
זוהי אחת מנקודות הביקורת והתורפה של ההתערבות האתגרית, שימור הזיכרון והטמעתו בחיי היום יום, בקשיי היום יום. אשלב כאן מחקר ישן אך מעניין Tarrant(1994) שבחן את ההטמעה והשינוי לאחר פעילות אתגר ודן בהשלכות ותוצרים ארוכי טווח שניתן לשאוב מהפעילות האתגר לאחר זמן.
חוויות אתגריות הופכות לעתים תכופות לזיכרון, בדרך תיאורית או על ידי הפעלת הדמיון: בדרך התיאורית החוויה והתחושה מאוכסנת במוח כמילים, מספרים וסמלים ואילו בדרך הדימונית האירוע נזכר כשמהוא שלם יותר, הוליסטי ועלילתי לעתים (זכרונות טיול בחו"ל או זכרונות מהטירונות).
זיכרונות עשויים ללוות אותנו לאורך שנים, כאשר התגובה הפיזיולוגית והפסיכולוגית בשעת העלאת הזיכרון דומה לתגובה של זמן האירוע. בעולם הטיפול פעמים רבות נתפסים הזיכרונות כחוויות שליליות אליהן יש להגיע על מנת לצלוח את ההווה בהצלחה.
הכוונה היא ללכת אחורה על בסיס של למידה מהצלחות, לנסות ולשחזר את העוררות הפיזיולוגית והפסיכולוגית שהייתה בחוויה מוצלחת ולאורה לחזק את ההווה בחייו של המטופל.
בראיה פסיכו-פיזיולוגית הוכחו מספר נקודות חשובות:
בדיקת תגובת הגוף לזיכרון חוויה אתגר דומה לכל עוררות אחרת הנובעת מאירוע מלחיץ.
השוואת העוררות בין זיכרון של פעילות שטח פסיבית (טיול תיירותי) ובין אירוע שטח אקטיבי (סקי שלג) מוכיחה מאפייני עוררות גבוהים יותר בפעילות האקטיבית, שעיקרה עוררות פסיכולוגית ולא פיזיולוגית.
הגירויים שבפעילות האתגר מופנמים אם כי לא ברורים ההבדלים בין עוצמות הגירוי, סוגי הפעילות וירידה בעוצמה לאורך הזמן.
נראה כי ככל שיש מגבלות על הפעילות (כסף, נגישות) כך ברור יותר הזיכרון.
בעת העלאת זיכרונות מפעילות אתגר מתקבלת עוררות שמאפייניה עליה בקצב פעימות הלב, מצב רוח משופר, דיכאון נמוך והערכה עצמית גבוהה יותר.
ההשתתפות עצמה באירוע אתגרי מובילה לעוררות, מעבר לתוכן וסוג הפעילות.
ההיבט השני הוא בהעלאת הזיכרון לסדר היום הטיפולי, כלומר החוויה האתגר ,על מאפייני הלחץ והחרדה, ניתנת לשחזור חלקי, לפחות והיא כלי טיפולי גם לאחר זמן רב מהאירוע.
ההיבט השלישי טוען כי בגלל שהחוויה והעוררות נשמרות הרי שיש לתכנן פעילות לפי צורך כלומר להתאים את סוג ומידת הגירוי לאכלוסיה המשתתפת ולכן מחוזק שלב העיבוד חיזוק נוסף.
ההיבט הרביעי מחזק את הצורך בתהליכים קבוצתיים, בהעלאת זיכרונות ע"י חברים בקבוצה בנוגע לחוויה על מנת שזו תשמר בזיכרון ובמקביל יתאפשר למטפל לעשות שימוש בזיכרונות ועוררות אלו.
מודל לדוגמא שדן בנקודות אלו הוא מסע שחרור של המרכז הישראלי לפסיכוטראומה, שעוסק בעיבוד חוויות שירות של לוחמים במעבר לחיים אזרחיים. כך לדוגמא, נוסף מפגש מס' 4 לאחר מסע בן שבוע וכן נוספו אפשרויות לטיפול פרטני למשתתפים. בתהליך הייחודי והאיכותי שמועבר על ידי צמד מטפים יש חשיבות להטמעה ו"ליום של אחרי".
